ויאמר להם משה מה תריבון עמדי מה תנסון את ה'. הנה יש לראות מה ראה משה רעה בדברי העם שאמר להם זה. כי לא אמרו אלא תנה לנו מים. וכי בזה היו מנסים את ה'. והלא בדבר הלחם אמרו מי יתן מותינו ביד ה' בארץ מצרים. וכן אמרו להמית את כל הקהל הזה. ולא אמר להם מה תנסון את ה'. וכאן אמר להם מה תנסון את ה'. וא"ת כי הרעב קשה מן הצמא. זה שקר והחוש לא יכילהו. וא"ת שלא היו צריכין למים אלא לנסות את ה'. והרי כתיב ויצמא שם העם למים. ואח"כ כתיב להמית את בני וגו'. ולא די זה אלא שקרא שם המקום מסה ומריבה על ריב בני ישראל ועל נסותם את ה'. והנראה בזה כי לא שאלו מים לצורך מוכרח. אלא ע"ד תלונה ולנסות את ה'. והטעם בזה כי עתה מחדש נתן להם המן שהיה לחם אבירים נבלע באיברים. מאכל דק מאד ולא מצד עצמו. וכן כשירד היה טל מלמטה וטל מלמעלה. כאומרו ובבקר היתה שכבת הטל ואח"כ ותעל שכבת הטל. עד שהיה בו לחם ומים. וזהו הנני ממטיר לכם לחם מן השמים כעין טל ומטר. ולכן לא היו עתה צריכין מים אלא לנסות את ה'. ולכן תמצא שבכל זאת הפ' לא הזכיר אלא העם. וירב העם ויצמא שם העם שלא כדרך העולם. וזהו ויצמא שם העם למים. במקום שהיה להם מים. וכן עבור לפני העם. בענין שלא היו בעם הזה אלא ערב רב הנקראים העם. ומה שאמר על ריב בני ישראל. לומר שנתחברו עמהם קצת מבני ישראל. ועל זה חרה למשה על היותם בני ישראל ונתחברו עם רשעים. אבל על העם לא חרה לו כי כך היה דרכם. ולכן אמר להם מה תריבון עמדי. כי אתם חפצים לריב עמדי על שהוצאתי אתכם ממצרים. מה תנסון את ה' כי אין זה אלא מיעוט אמונה. אחר שאתם אוכלים מן לחם אבירים ויש בו לחם ומים. וזהו וילן העם על משה. לא על המים. אלא למה זה העליתנו ממצרים וגומר. שהיו חושבים כי אחר שלא היו שותים מים. שהיו ראוים למות. ויצעק משה על מיעוט אמונתם. ואז א"ל השם עבור לפני העם וסבול אותם. או שא פשעם כמו ועובר על פשע. וקח אתך מזקני ישראל. שיש להם אמונה טובה. ומטך אשר הכית בו את היאור. לפי שהיו אומרים שאין בו כח אלא להשחית המים והיאור. ובו תכה בצור לתת מים להם. הנני עומד לפניך שם על הצור. לעזרך עם זכות הזקנים. כי לפי קושי חטאתם שחטאו בזאת השאלה. אם אני ברחמים לא אעמוד שם. לא יצאו מים. ואם אני עומד שם. יצאו מים ושתה העם אע"פ שהם רשעים. ויעש כן משה לעיני זקני ישראל. בענין שזכותם יסייע להוציא המים. וכשראה משה דברי הש"י. קרא שם המקום מסה ומריבה לחזק דבריו הראשונים שלא שאלו המים לצורך. אלא לריב עם משה ולנסות את ה' לאמר היש ה' בקרבנו אם אין. כלומר אם יתן מים הוא בקרבנו. ואם לא יתן מים אינו בקרבנו. ושכחו כל הניסים הראשונים:
ויבא עמלק וילחם עם ישראל ברפידים. לפי שלמעלה חטאו לריב עם משה ולנסות את ה'. וראה עמלק שהיו יוצאים מדחי אל דחי ממרה לתלונת הבשר והלחם. ומתלונת הבשר והלחם לתלונת המים. עד שאמרו היש ה' בקרבנו אם אין. לזה סמך מיד ביאת עמלק. להורות שראה בחכמתו רפיון ישראל וחלשתם מצד עונם. ולזה בא. ולכן ארז"ל שקפץ ת' פרסה לבא על ישראל בזה העת. וכן אמרו מאי ברפידים רפה ידים. כלומר שהיו ישראל רפים באמונתם. וסבת שנאת עמלק אמרו במדרש שהיא בסבת צואת תמנע אחות לוטן. שחזרה להדבק בזרעו של אברהם ולא קבלוה. וכשראתה שלא קבלוה היתה פלגש לאליפז בן עשו. כדי להדבק בזרעו של אברהם אבינו. ותלד לו את עמלק וספרה לו את כל המאורע. וצוותה לו צוואה בחרם שיטור איבה זו לישראל לעד לעולם. ולכן ויבא עמלק וילחם עם ישראל. וע"ד הפשט ראה שלא היה זה אלא בסבת יעקב שלקח ברכותיו של עשו זקנו. ולפי שברכת יצחק היתה לרשת את ארץ כנען. וראה שיצאו ממצרים לעבור דרך ארצם. עד שלסבת זה שמעו עמים ירגזון. בעבור זה בא עמלק להפסיק בדרך. כדי שלא ילכו לארץ ישראל ויבנו מקדש. כאומרו תביאמו ותטעמו בהר נחלתך. ולזה תמצא כי בפרשת זכור את אשר עשה לך עמלק. אחר שכתב והיה בהניח ה' אלהיך תמחה את זכר עמלק. כתב מיד והיה כי תבא אל הארץ ולקחת מראשית כל פרי האדמה. אחר שבאת אל הארץ על כרחו של עמלק שנקרא ראשית גוים עמלק. ולקחת מראשית כל פרי האדמה. להודות לה' ותעיד ותאמר הגדתי היום כי באתי אל הארץ על כרחו של עמלק. ויהיה וענית כמו לא תענה ברעך. וז"ש בכאן ויאמר כי יד על כס יה הזאת המלחמה היא. לפי שאמר ותשב לשים ידו בכסא הש"י שהיא ירושלים שהיא כסא ה'. ולפי שישראל באותה שעה לא היו מוכנים מצד החטא. אמר אל יהושע בחר לנו אנשים צדיקים וגבורים ראויים ללחום מלחמת ה'. וצא אתה להלחם בעמלק. בענין שלא יצא הוא למחנה ישראל. ואני אסייעך בתפלתי. ולפי שזאת המלחמה לא היתה ראויה להעשות בחיל ובכח כי אם ברוח ה'. ולפי שישראל חטאו עם ערב רב בשאלת המים. לא רצה משה לצאת למלחמה אלא נתנה ליהושע. והוא עלה אל ראש הגבעה להתפלל וידיו פרושות השמים. וזהו מחר אנכי נצב על ראש הגבעה. ומטה האלהים. שהוא שבט לגו חסר לב. בידי להכניעו בו. ואעפ"י שהיה הדבר קשה בעיני יהושע להלחם בעמלק לפי שלא היה מלומד מלחמה. ועוד שלא היה רוצה ליטול עטרה בפני רבו. לפי שהוא היה בוטח בה' שינצח המלחמה בזכותו של משה. ואולי יחשבו העם שהוא בגבורתו נצח המלחמה ותקרא המלחמה על שמו. עם כל זה קיים מאמר רבו. וזהו ויעש יהושע כאשר אמר לו משה להלחם בעמלק. והטעם לפי שמשה ואהרן וחור עלו ראש הגבעה להתפלל והוא בטח בזכותם. אבל באופן אחר לא יצא להלחם. ולהורות שישראל לא היו ראוים. אמר שכל עוד שידיו של משה פרושות בכח תפלתו. גבר ישראל. וכאשר יניח ידו וגבר עמלק. ואם כן אחר שמשה היה רואה תגבורת ישראל תלויה בהרמת ידיו. למה היה מניח ומשפיל ידיו. לזה אמר וידי משה כבדים ולא היה יכול להרים ידיו תמיד. אבל בסיוע אהרן וחור היו ידיו אמונה עד בא השמש. ובזה ויחלוש יהושע את עמלק. ולא בכח גבורתו ולא בכח אנשי המלחמה. ועכ"ז יש לשאול מה טעם היו ידיו של משה כבדות עתה. והלא אחר מ' שנה עשה מלחמה עם סיחון ועוג ויכם וירדפם ולא היו ידיו כבדות. ועכשיו כבדו עד שבסבת הכבדות היה גובר עמלק. ואולי נאמר כי הטעם בזה לפי שהיה מעורב בכאן זכותו של יצחק. כי זה היה בן עשו שכיבד לאביו מכל בנים שבעולם. והיה צד בידיו צידה להאכיל לאביו. ויעקב הטעה לאביו כי היו ידיו שעירות. ולכן היו ידי משה כבדות. לפי שהיה בכאן זכות אבות מעורב. וזהו שאמרו ועיני ישראל כבדו מזוקן מזוקן של יצחק. כן בכאן וידי משה כבדות מזוקן של יצחק. אבל בסיחון ועוג לא היה להם זכות אבות. ולכו בכאן מצד זה לפעמים גבר ישראל ולפעמים גבר עמלק. ועוד נ"ל כי הטעם ששלח משה ליהושע למלחמה ולא נלחם הוא. וכך הטעם שהיו ידיו כבדות וקרא לאהרן וחור עמו. לפי שהוא סבב זאת המלחמה בקבלת ערב רב שקבלם מדעתו בלא דעת השכינה. כאומרו לך רד כי שחת עמך אשר הוצאת מדעתך. ובכאן תלונת המים היתה מערב רב כמו שכתבתי. ולכן כתב שם העם העם. ובסבת חטא זה בא עמלק נגד ישראל על נסותם את ה'. ולכן לא רצה משה להלחם בעמלק. אחר שהוא סבב החטא והמלחמה ולכן שלח ליהושע. ולפי שמשה עשה זאת המלחמה היו ידיו כבדות בסבת החטא. ולפי שהחטא היה בכאן כאשר יניח ידיו גבר עמלק. כי הזכות לא היה מספיק לנצח החטא מכל וכל. ולכן הוצרכו אהרן וחור בזכותם לתמוך ידיו ולחזקם כי מצד עצמו לא היה יכול. ולזה תמצא שהוצרכו לו' במדרש כי זכות אברהם יצחק ויעקב נצטרפו בכאן. זכות אברהם דכתיב ביה והאמין בה' כנגד ויהי ידיו אמונה. זכות יצחק דכתיב ביה ויצחק בא מבא כנגד עד בא. זכות יעקב דכתיב ביה כי בא השמש כנגד השמש. וזהו ויהי ידיו אמונה עד בא השמש. נתכוונו למה שאמרתי כי אלולי זכות אבות. זכות משה לא היה מספיק בסבת חטא ערב רב. ואז ויחלוש יהושע כי בלא זכות אבות לא היה נוצח. ולזה ויאמר ה' אל משה כתב זאת זכרון בספר ושים באזני יהושע. כלומר אחר שאתה חטאת בזה. תזכור זה ותזהיר ליהושע שלא יעשה כזה לקבל גרים שלא מדעתי. ולכן כשראה יהושע הגבעונים שהטעוהו. ויתנם יהושע חוטבי עצים ושואבי מים לעדה:
ובכאן ניתן רמז למשה שבעון זה לא יכנס לארץ וניתנה השררה ליהושע. וזהו ושים באזני יהושע. וזהו שאמרו שלשה צדיקים ניתן להם רמז. השנים הרגישו ונרמזו. והאחד לא הרגיש. מרדכי אמר לא לחנם עלתה אסתר לגדולה אלא שהקב"ה עתיד לעשות נס על ידה. ולכן מרדכי מתהלך וגו'. וכן דוד אמר גם את הארי גם את הדוב הכה עבדך. ולא לחנם היה זה אלא לאות על גלות. מרע"ה רמזו לו ושים באזני יהושע כי הוא המכניסם לארץ. ולא נרמז. והתפלל אעברה נא ואראה. עד שהשיב לו הקב"ה רב לך. כבר רמזתי לך וחשבתי שאתה נכוה בפושרין ואי אתה נכוה בחמי חמין אני מפ' לך הרמוז בכתב אמת. וזהו קח את יהושע. וכשראה משה כי זאת המלחמה נצטוה בחסד ה' ובזכות אבות. בנה המזבח לכפרת החטא ולהודות לה'. ויקרא שמו ה' נסי. כלומר בדרך נס ובחסד ה' נעשה זה ולא בזכותי. ויאמר כי יד על כס יה. אחר שזה הרשע רצה לשים ידו על ירושלם כסא ה' שלא תבנה. והשם עשה עם ישראל נס בחסדו. אע"פ שלא היו ראוים. כן יהיה במלחמה העתידה שעתיד הש"י לעשות עם עמלק שאע"פ שישראל לא יהיו ראויין. יעשה למען שמו. ועוד אני סבור כי הטעם שנתנה זאת המלחמה ליהושע. לפי שלו היתה ראויה ולא לאחר לפי שכבר אז"ל עתידין בני עשו ליפול ביד בני בניה של רחל. שנא' אם לא יסחבום צעירי הצאן. הם יוסף ובנימן שהם קטנים שבשבטים. ולכן א"ל וצא הלחם בעמלק. כי לך ראוי. ולכן ויחלוש יהושע כי הוא חולש על גוים. וזהו כתוב זאת זכרון בספר התורה. ושים באזני יהושע כי מחה אמחה את זכר עמלק. על ידו ועל ידי זרעו. ולכן ברכו יעקב וזרעו יהיה מלא הגוים. כורת אותו שנאמר בו שני גוים בבטנך. ולכן המן הרשע נין עמלק נפל ביד מרדכי ואסתר לפי שהיו מבני בנימן. וזהו ושים באזני יהושע כי מחה אמחה על ידו ועל זרעו זכר עמלק:
ויבן משה מזבח. על בשורת הגאולה העתידה מגלות רביעי ומפלת עמלק. ולפי שאמר כי מחה אמחה אני בעצמי. קרא שם המזבח ה' נסי. כי הוא עתיד לעשות נס זה ולא אחר. וזהו כי יד על כס יה. לרמוז שנשבע בכסאו לעשות מלחמה בעמלק הוא בעצמו. מדור דור. מדורו של משה עד דורו של שמואל. ומדורו של שמואל לדורו של מרדכי ואסתר. ומדורו של מרדכי לדורו של משיח. וכן רמזתי למעלה כי ה' נסי רמז על דגל ה' ונסו. והוא כמו וכנס על הגבעה. רמז למה שאמר ובשם אלהינו נדגול. ולזה אמר כי יד על כס יה. כלומר יד הדגל תהיה פרושה על כסא ה' לעשות מלחמה בעמלק מדור דור. ולשון יד נופל על הדגל. כמו שפירשתי בפסוק ובני ישראל יוצאים ביד רמה. שכתב בדגלים איש על ידו לדגליהם:
